מאה ימים של עבודה

מאת עדי רשף, צילום: עדי גלעד, הפקה:דריה קרגולה

הדיירים: אהובה בוצר-צבי, ואלון וייס (בעלי מתחם  waterdance"" לטיפולים במים), והילדות שחף (12) ואגם (שנה).
המיקום: שכונת תל ברוך הישנה, תל אביב.
סיור מודרך: המבנה אותו שכרו בני הזוג הוא בית פרטי על עמודים. מתחת לעמודים חלל ריק, אותו הפכו אהובה ואלון למתחם טיפולים הכולל בריכה,מקלחות, שירותים, מטבחון, פינות ישיבה, וחצר פתוחה ובה אוהל אינדיאני ("טיפי")גדול. הקומה העליונה נשארה כשהייתה,ובה ממוקמים חדרי השינה, חדרי רחצה, מטבח וסלון.
נתחיל מהתחלה: מה היה כאן כששכרתם את הבית?
"קומת הכניסה הייתה ריקה לגמרי, לא היה כאן כלום, מלבד חניה לרכב",מספרת אהובה. "לא היה דשא, היו רק שלושה עצים וכמה פרחים. את כל השטח שמתחת לעמודים אנחנו יצרנו".
בעצמכם?
"כן. הכול עשינו לבד, לא עבדו פה קבלנים. גם את הבריכה הקמנו לבד: אלון תכנן אותה, והלכנו למסגר שבנה את מסגרת הברזל. זו בריכה ניידת שאפשר לשלוף ולהעביר למקום אחר בשעת הצורך. את הדק בחצר הקמנו לבד בעזרת חברים, את הבלטות לקחנו ממישהו שרצה לזרוק אותן, גם את הכיור הגדול במטבח מישהו רצה לזרוק ולקחנו אותו ממנו".
איך אתם מגיעים לכל הדברים האלה שאנשים רוצים לזרוק?
"לאלון יש הרבה חברים  והוא אמר להם שיביאו את כל הדברים שהם רוצים להיפטר מהם".
ידעתם מראש איך ייראה המתחם הזה? הייתה לכם תוכנית מסודרת?
"כשנכנסנו לא היה לי מושג איך זה ייראה, אבל אלון ידע. הוא אמר 'פה תהיה בריכה, פה יהיה
האוהל', ואני עשיתי 'כן' עם הראש. ובכל בוקר, כשקמתי, היה משהו חדש בחצר". אלון, מסתבר עבד על פי תוכנית ששהתה במגירה זמן רב: "לפני שהתחלתי לבנות כאן, בדקתי הרבה אפשרויות. ציירתי את המתחם לפרטי פרטים, וידעתי אייך הוא יראה. התחלתי לתכנן את זה לפני שנים ועם הזמן השתכללתי, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון והצרכים של המתחם היו ברורים. רציתי שתהייה מקלחת, שיהיה חלל מזמין ובו הבריכה, שתהיה אפשרות לשבת, ושכול זה יהיה מתחת למבנה על עמודים. היה לי חשוב שתהיה תקרה בנויה, שתבודד את הבריכה ותקנה לו תחושה ביתית".
השקעתם פה המון, בהתחשב בעובדה שמדובר בבית שכור.
"כן, אבל עשינו הכול לבד", אומרת אהובה, "וחצי מהדברים ממוחזרים. השקענו בעץ ובבמבוקים, אבל כל מה שאפשר היה למחזר- מחזרנו. לאלון יש ידיים טובות מאוד, וקיבלנו הרבה עזרה מחברים".
כמה זמן לקח לכם לבנות הכול?
"נכנסנו לגור במרץ, ולקח לנו מאה ימים לבנות את המקום ולהפוך אותו למה שרצינו".
בעלי הבית הרשו לכם לעשות את זה?
"יש לנו אחלה בעלי בית, הם השכנים שלנו".
הם לא נבהלו שאתם חופרים להם בריכה ובונים אוהל אינדיאני בחצר?
אמרנו להם מראש מה אנחנו מתכננים, והם הסכימו".
תיאורטית הם יכולים לפנות אתכם מחר מהבית.
"נכון. הם מתכננים להרוס את הבית ואת הבית הסמוך בו הם גרים, ולבנות בית אחד חדש במקומם. עד שהם יחליטו לעשות את זה, יש לנו זמן. אנחנו בקשר טוב איתם, הם מעריכים מאוד את מה שעשינו, כי הפכנו את המקום ליפה, ולפני שהגענו זו הייתה חורבה. ממש שדרגנו את המקום. כשנצטרך לפנות, נדע שניצלנו כול רגע ונהנינו מכל שנייה והיינו ביחד. אני מקוה שזה יקח כמה שנים".
את האוהל ואת הבריכה תוכלו לקחת איתכם?
"הכול אפשר לקחת".
בואו נדבר על האוהל. מאיפה הגיע הרעיון הזה?
"אלון תמיד אמר שאם נימצא בית פרטי, הדבר הראשון שהוא רוצה זה טיפי", מספרת אהובה, ואלון מסביר: "רציתי שבמתחם תהיה פינה שבה הלקוחות שלנו יכולים להתרווח ולנוח אחרי הפעילות, שלא יצטרכו לברוח מיד הביתה. רציתי חלל מקורה, נעים ומזמין. אוהל אינדיאני מתחבר לכול אחד שהתחפש לאינדיאני בכיתה ג'. זה הכי אוהל,. לאחרונה, מספרת אהובה, נערכה בבית מסיבת פיג'מות, והאוהל כיכב: "החברים של הבת שלנו הגיעו אלינו והתפעלו:'ככה את חיה? איזה כיף!' והתקשרו להורים שלהם לספר בהתלהבות שהם ישנים בטיפי".
אתם מארחים באוהל?
"כן, זה משמש לאירוח. נורא כיף לשבת בפנים, מרגישים מנותקים מכול העולם. אני אוהבת לישון פה".
אתם ישנים בטיפי בלילה
"לא רק אנחנו, גם מי שבא אלינו. זו חוויה אחרת, וזה בעצם חדר האורחים שלנו. יש מיזוג באוהל, נורא נעים בפנים, ובערב האורות מעומעמים והאווירה מרגיעה".
למעשה הגבולות בין הבית לבין מתחם העסק די מטושטשים.
"כן, אנחנו כמעט לא נמצאים בדירה. כשיש פה את המתחם הזה, אין חשק להיכנס לאמבטיה למעלה שהיא די מגעילה וגם לא רצינו להשקיע בה. בקיץ אנחנו מתקלחים במקלחת שבחצר, ובחורף במקלחת המקורה, בסמוך לחלל הכניסה. יש לנו פה מטבח, ואנחנו בכלל לא מארחים למעלה"
אבל יש לכם סלון, מטבח וחדרי שינה למעלה. אתם לא משתמשים בהם?
"רוב היום אנחנו בחצר. הרבה יותר נחמד להיות בחוץ עם הילדות, ואין לנו צורך להיות בבית. הבת הגדולה מגיעה מבית הספר ומיד נכנסת למים. זה הדבר הראשון שהיא עושה, כי המים תמיד חמים ונעימים, וגם התינוקת אוהבת להיות במים".
אתם לא מתכננים לעשות שינויים גם בקומה העליונה?
"לא. למעשה, הקומה העליונה היא מה ששכרנו, וצבענו את הקירות כדי שיהיה לנו נעים לשהות שם, אבל ההשקעה העיקרית הייתה למטה. מהשנייה שאנחנו קמים בבוקר אנחנו מוצאים את עצמנו בחצר, ואם לא מתחשק לנו לשבת בחוץ אנחנו נכנסים לאוהל. הבית  הזה לא שלנו, ואם היה לנו חוזה לחמש שנים לפחות, אולי כן היינו משקיעים גם בקומה העליונה. אבל החצר היא הקטע של הבית, וכאן כיף לנו וטוב לנו".
איזו פינה בבית אהובה עלייך במיוחד?
"פינת הישיבה שליד האוהל", אומרת אהובה. ,כאן אני מרגישה שאני כל הזמן בחופש. היא שלווה ונעימה".

האם הבית עונה על הצרכים שלכם?
"כן. שתי הקומות מאוד פרקטיות, אל אני לא עולה כמעט למעלה כי למטה יש את כל מה שאני צריכה. אני עולה רק כדי לגלוש באינטרנט".
יש משהו שהייתם רוצים לשנות או להוסיף?
"הייתי מוסיף יחידת הורים על הגג, עם מעלית ועם שלט 'איןכניסה'", אומר אלון.
יש משהו שלדעתכם צריך להיות בכל בית?
"אני חושבת שצריך להיות מקום לכולם ומרחב לכולם וגם שקט. כאן יש גם את המרחב וגם את השלווה, וכשאני חושבת על הדירות שגרתי בהן בעבר- אני מבינה שזה היה חסר לח".
יש לכם טיפ למי שבונה או משפץ בית?
"הטיפ שלי זה למצוא את הגבר שיעשה את זה הכי טוב", צוחקת אהובה, ואלון אומר: "כשאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה, אתה יכול למצוא את בעל המקצוע שיעשה את זה הכי טוב. בעלי מקצוע לפעמים עובדים באופן אוטומטי ולא תמיד מבינים בדיוק מה מבקשים מהם, אבל כשהלקוח מגדיר באופן מדויק את הצרכים שלו, קל יותר להגיע ביחד לתוצאה הרצויה".

.