המים מהווים סביבה שלרוב מתקשרת לכיף וחופש, מקום אליו באים בשביל להשתחרר וליהנות. במדינתנו החמה והקיצית טבילה במים קרירים, בים או בבריכה, מהווה את אחד הבילויים המועדפים והמהנים ביותר. יחד עם זאת, ישנם אנשים רבים עבורם מפגש עם המים יוצר תגובה של פחד, איום וחרדה. החרדה עלולה להחוות כשיתוק או הרגשה שמשהו זר משתלט על הגוף, כמו דפיקות לב מואצות, מתח שרירי גבוה, קושי בנשימה, תחושת בחילה וסחרור. תחושות אלו משאירות את האדם בחוויה של תסכול ומוגבלות, וכמובן מרחיקות אותו מחוויות של הנאה ושחרור. כאילו לא די בחוויות גופניות לא נעימות אלו, לרוב מתלוות לחוויות אלו רגשות בושה ומבוכה המעצימות עוד יותר את הקושי, ומקשות על הפנייה לעזרה.
אדם הסובל מחרדת מים עשוי למצוא עצמו משקיע אנרגיה גדולה בהימנעות ממצבים שעלולים לעורר אותה. עצם ההימנעות מחזקת ומשמרת את ההתנהגות החרדתית, אשר משבשת את תפקודו הרגיל של האדם, ומעוררת בו מצוקה קשה.
מהו פחד מים או חרדת מים? הכוונה היא לקיומו של פחד מוגזם ועקבי המתעורר ממגע עם מים, אשר מייצר חרדה שאינה ניתנת לוויסות הנתפסת מחוץ לשליטתו של האדם. לעתים, רק הציפייה ממפגש עם מים עלולה לעורר תחושות איום וסכנה. אופן הביטוי ועוצמת החרדה משתנים מאדם לאדם, וכל מקרה הוא ייחודי ומורכב בפני עצמו.
לרוב, אנו פנויים לקבל ולהבין פחד ממים אצל ילדים, אך אצל מבוגרים מתעורר קושי להבין את החרדה שמתעוררת בעקבות המפגש עם המים. בניגוד לדעה הרווחת, נמצא במחקרים כי חרדת מים הינה תופעה שכיחה למדי בקרב מבוגרים. קיים אחוז גבוה של מבוגרים שאינם יודעים לשחות או נמנעים מלימוד שחייה כתוצאה מפחד, בושה ומבוכה. ההערכה הקיימת היא שכ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת מרמות שונות של פחד ממים.
מאיפה מגיעים החרדה או הפחד? הסיבות הן רבות ומגוונות, החל מחוויה טראומטית של טביעה עצמית או מישהו אחר, דרך חרדה של הורה שהועברה לילד, וכלה בזיכרונות עמוקים ותת מודעים המתקשרים למים.
בדומה לאופן בו עולות בנו תחושות שונות בהקשר של שיר מסוים או ריח מוכר, כך זוכר הגוף, גם אחרי שנים רבות, את תחושת המצוקה, חוסר האונים, הפאניקה והכעס שהתעוררו בעקבות חוויה שלילית הקשורה במים.
אז מה עושים? לרוב, כאשר אנו מפחדים, אנו מנסים לפנות לשכל הישר לעזרה. אך נדמה שברגעים כאלו ההיגיון הבריא אינו משחק תפקיד, וההסברים נופלים על אוזניים ערלות. הערות מהסביבה כמו " אין ממה לפחד", " אלו מים רדודים, מה יכול כבר לקרות?" או " כל מה שצריך זה לקפוץ למים" לא רק שאינן עוזרות, הן גורמות לתחושת בדידות וחוסר הבנה.
פתרון אפשרי הוא פנייה למדריך שחייה, שיודע כיצד להתייחס ולטפל בחרדת מים. מדריך כזה תפקידו גם לתמוך וללוות מעבר ללימוד היכולת הגופנית והלימוד הטכני הדרוש לשחייה. זאת בעזרת הבנה ומומחיות בטיפול בחרדות והתייחסות לחרדות ולתחושות האישיות שעולות באדם שמולו במפגש עם מים. יכולת הקשבה גבוהה, אמפטיה וסבלנות מצד המדריך הן המצע עליה מתבססת העבודה והלמידה. סביבת העבודה משחקת תפקיד חשוב, ולכן יש לבצע את הלמידה בבריכה חמימה, שקטה ונעימה, אשר מהווה סביבת עבודה אופטימאלית, המציעה דרך חדשה ובטוחה להתמודדות עם הפחד.
אז על מה עובדים בעצם? בעבודה מסוג זה חשוב להתאים את קצב העבודה והלמידה למודרך. התהליך הינו מותאם אישית תוך בדיקה מתמדת ומדויקת של גבולות המודרך. במקרים מסוימים עשויים דווקא השלבים הראשוניים להחוות כקשים ביותר, ועל כן יש להתייחס לכל מקרה באופן פרטי.
לפני הכניסה למים מתחילים בהכרת הבריכה והבנה משותפת איך וכיצד מתעוררים הקשיים: האם הפחד מתעורר עם הכניסה לחלל הבריכה? האם בכניסה למים? אולי רק במים יותר עמוקים? כאשר אני רחוק מהקיר? על ידי פיתוח ההיכרות עם גופנו ואיתותיו אנו לומדים לזהות מה הן הדרכים המתאימות לווסת אותו.
אם הקשיים מתחילים עוד לפני הכניסה למים, הרי משם תתחיל העבודה – לאחר הכניסה למים, עוברים להליכה במים בעומקים ובצורות שונות, במטרה להכיר ולהבין את התכונות הפיזיות של המים והשפעותיו על האדם במובן הפיזיולוגי והפסיכולוגי. לאחר מכן עוברים ליכולות הטכניות שהשחייה דורשת, כאשר החשובה והמשמעותית ביותר היא הנשימה. לפיכך מוקדש פרק זמן משמעותי ללמידה איכותית של האופן בו יש לנשום בצורה תקינה ונינוחה מתחת ומעל למים. כלי זה מהווה מפתח להצלחה בשאר השלבים. רק כאשר השהייה והנשימה במים מתרחשים בצורה נכונה ושלווה, עוברים ללימוד ואימון של ציפה במים, תוך כדי מעבר מעמידה לשכיבה במים ועד לתחילת השחייה.
כאמור, כל שלב מותאם לקשייו וגבולותיו של המודרך ומותנית ברצונו והסכמתו להתקדם. חשוב מאוד להבין ולהפנים, כי המטרה היא לא ביצוע הפעולות, אלא פיתוח היכולת לבצע אותן בנינוחות, רגיעה ובעיקר הנאה! ממש כמו שמבצעים אותם ביבשה.
אז מה אתם יכולים לעשות על מנת להקל על עצמכם?
היכולת להיות כנים לגבי הקשיים, הציפיות החששות, אי הנוחות, ולתקשר את כל אלו עם המדריך מהווה דרך בטוחה ונכונה יותר לתהליך האינדיבידואלי. לפעמים עצם השיתוף כשלעצמו מפיג הרבה מהמתח והקושי.
לדעת שאתם לא לבד. כאמור, כ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת מרמות שונות של פחד ממים. עובדה זו מחזקת ועוזרת להתגבר על תחושות המבוכה שעולות בהרבה מקרים.
להתאזר בסבלנות ובאופטימיות. חשוב לזכור שלא קיים לחץ להפטר מהפחד או ללמוד לשחות, אלא לתת כבוד למקום ממנו מגיעים. יש לאפשר לזמן ולתהליך העבודה לעשות את שלהם בקצב הנכון מבלי לדחוף לתוצאות מידיות. חשוב לשמור על גישה חיובית ולציין הצלחות לאורך הדרך, אשר נותנת תחושת יכולת והעצמה. לעתים קרובות שינוי אחד קטן ובסיסי גורם לשינוי גדול ומשמעותי.
תפרגנו לעצמכם על הבחירה, הנכונות והאומץ להתגבר על הפחד, מגיע לכם!
הכותב הוא פסיכותרפיסט גופני, הידרותרפיסט ומדריך שחייה
כותב המאמר גיא ליכטנפלד
